26 בנוב׳ 2014

אחות שבאה בחלום - מצמרר

בס"ד


בליל שבת קדש, פרשת שמות, תשס"א, בשעה 3 לפנות בוקר. ואראה בחלום 


את אחותי שרה ע"ה - אמנם זה היה חלום אבל היא נראתה כמו בהקיץ.

היא הייתה לבושה בשמלה כהה מאד, את הראש לא ראיתי בכלל, רק את העיניים, 


האף והפה, את המצח וכן את הרגליים לא ראיתי.

והנה אחותי שרה ע"ה-התחילה לצעוק צעקות נוראיות: "חנה, חנה תתקני לי 


את השמלה".

מרב פחד וחרדה התיישבתי על המיטה, וכל זה בחלום.

ואשאל אותה: "שרה, מה קרה לך? מדוע את כל כך היסטרית?" ואז היא מושיטה 


את ידיה והעיניים בוקעות מחוריהן והיא פותחת בצעקות איומות ומפחידות: 

"חנה, אמרתי, תתקני לי את שמלתי, אני כבר משתגעת, אינני יכולה יותר לסבול

את הסבל הנוראי הזה, אזל כוח הסבל אין לי כח יותר, ואת שואלת

אותי מדוע את כל כך היסטרית, תתקני את שמלתי ומיד כי אני

סובלת נוראות." ואז שרה ע"ה ברחה מהחדר וטרקה את הדלת.

התעוררתי עם פחד נורא והתחלתי לבכות. לחץ הדם עלה לי, קראו לרופא 


והוא נתן לי כדורים.

אבל כמובן שצריכים לעשות משהו לתיקון נשמתה של אחותי היקרה ע"ה.

אני מוכרחה לציין שאחותי ע"ה הייתה גומלת חסדים ושמרה לשונה שלא לדבר


רכילות ולשון הרע, הייתה עוזרת לקשי יום ופעילה בביקור חולים וכו' וכו'.

מייד במוצאי שבת אחרי החלום הנ"ל, התקשרתי לרב גדול שהוא פותר חלומות 


וסיפרתי לו את חלומי, הרב אמר לי שלפי המחזה, איך שאחותי נראתה היה לה 

פגם גדול בצניעות ולכן היא צריכה תיקון לנשמתה, ותשמעו את מה שהרב

הנ"ל אמר לי: "לא יעזור הדלקת נרות ולא סיפורים קטנים על מעשים גדולים, צדקה וכו',

רק דבר אחד יכול להיות לה לתועלת, לפרסם את החלום הזה ברבים בכדי שתהיה

התעוררות גדולה ונשים יתחילו לשמור על הצניעות בהקפדה יתרה". וכן עלי לציין 


שבחלום לא ראיתי את הראש והרגליים כי אחותי ע"ה נהגה לגרוב גרביים שקופות 

והראש לא היה מכוסה כמו שנהגו אמותינו הקדושות כיאה לבת ישראל כשרה,

אמנם אחותי לא חבשה חס ושלום פאה נכרית אבל הכובעים והמטפחות 

היו בצורה שמשכה עיניים.

כל השנים ביקשתי והפצרתי בה "אנא אחותי היקרה רחמי על עצמך ולבשי כיאה 


והגון לבתו של אבינו זצ"ל, הרי סוף כל סוף נצטרך בבוא ימינו אחרי מאה ועשרים שנה, 

כולנו בלי יוצא מן הכלל לתת דין וחשבון על כל מעשינו, לאבא זצ"ל אין מנוחה בעולם האמת".

אבל אחותי ע"ה לא רצתה להקשיב ולציית לי, ואף על פי שעברו שנתיים וחצי מפטירתה,


ושנה היא הייתה חולה במחלה, לא עלינו, בכל אופן היא עדיין סובלת בעולם האמת.

וכבר למעלה משלושה שבועות מאותו ליל שבת קודש ועדיין אינני יכולה להירגע מהמחזה

הנוראי והמפחיד הזה, דמותה לא מש מנגד עיני.

ואני פונה בזאת, בקריאה נרגשת לאחיותינו היקרות בכל אתר ואתר. אנא חוסו עליכן ועלינו

ועל בנינו ועל כל כלל עם ישראל ועל השכינה הקדושה, הסירו מעליכן את כל לבושי הפריצות

כגון: גרביים שקופות ודקות, שמלות צרות וקצרות ושסועות, כובעים שונים ומשונים,

ומטפחות שקשורות בצורה המושכת את העין, ולהסביר בנועם לאלו החובשות פיאות להסיר

מעל ראשן את הפאות ולהתעטר במטפחות צנועות, כי כל האיסור לאשה נשואה לצאת 


בשערות מגולות לרשות הרבים, הוא משום פריצות לגברים, וכולם יודעים, שהפיאות 

של זמנינו הם פריצות לגברים בדיוק כמו שיער ואף יותר משיער, אין היום כלה בכל כדור 

הארץ שיום אחרי החתונה היא תיראה יותר צנועה מלפני החתונה, בפיאה היא הרי נראית

פחות צנועה משערות עצמה.

וכל זאת אני כותבת שיהיה לעילוי נשמתה של אחותי היקרה ע"ה, שאף על פי שהיא


 לא חבשה פיאה חס ושלום, ועסקה בהרבה מצוות ומעשים טובים כנ"ל, ובכל זאת היא 

סובלת יסורים גדולים.

וגם אפשר לפרש בגלל שהיא הייתה מושלמת בשאר מעשיה, הייתה לה הזכות להופיע 


אלי בחלום ולבקש ממני שאעשה למענה תיקון. ומצפה לגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו

במהרה בימינו אמן וכל זאת בזכות נשים צדקניות כמובא בתורתנו הקדושה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: