בס"ד
עם לידתו נודד האדם משלטונה של הרוח אל מחוזות החומר.
נפילתו בשבי חוקי הזמן והמקום היא
ה"מלאך שסוטרו על פיו ומשכחו את כל התורה כולה",
שהרי הצטמצם אור הנשמה ונכלא בגופו,
עד העת שבו תשוב הרוח אל האלוקים אשר נתנה.
עם לידתו האדם עלול לחשוב כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
לכן, בטרם צאתו לדרכו הארוכה, "משביעים אותו... תהי צדיק ואל תהי רשע,
ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע".
כל עוד נשמה באפו על האדם לדעת כי לא הגיע אל תכליתו.
תמיד עליו להשתדל לכבוש שטחים שטרם נכבשו ולהמשיך ולהתעלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: